המימונה la Mimuna

אצלנו אף פעם לא עשו מימונה. או בכלל ציינו את היום הזה איכשהו.

זאת למרות שאנחנו צפון אפריקאים - בכאילו, ומשפחת מימון -Mimun  עם חיריק ושורוק - באמת.

גם באזור בו גדלתי, רמתצ'רון מערב, איפה שהיו כולם צברים מלח הארץ, המרוקאים שכן היו שמרו אז על פרופיל נמוך. זה היה לפני שמידה מסויימת של אתניות נהייתה אופנתית.

הזיכרון היחיד שבכל זאת נשאר - היתה צצה בבית מאיפשהו, קרוב לודאי מכיוון נתניה - המימונה.

כיכר עגולה בטעם שבין חלה מלוחה לבולו מתוק, כשבאמצע שלה תקועה ביצה קשה, ששמה בדיוק כשם המאורע המדובר.

המימונה שימשה בעיקר כסמל או סגולה לדברים טובים כלשהם,  כי כשהקליפה דבוקה לביצה מבפנים וללחם מבחוץ, הכל מתמלא בחתיכות קליפה כמנסים לאכול ואי אפשר להנות, לא מהלחם ולא מהביצה.

פאסט פורוורד > אפריל 2020 - מוצאי פסח, מימונת עוצר הקורונה.

מתוך השקט עולה החשק ללחם, לריח של לחם, לאפייה, התפחה, לישה..

אז עשיתי תחיבור המתבקש והמצאתי גירסה לעניין הזה - מימונה מלוחה, ועם הביצה כבר מקולפת.

בהעדר מתכון משפחתי, את הבסיס לקחתי מהבלוג האהוב עלי, Labna (באנגלית או איטלקית).

שווה מאד להעיף מבט, גם בשביל עוד רקע וסיפורים מענינים על החג הזה, ובכלל.

טוב, אז איך מכינים?

לשתי כיכרות:

0.5 קג קמח

25 גר שמרים טריים

0.5 כוס שמן

250 מ"ל מים 

1 כף קצח

0.5 כפית מלח

2 ביצים קשות, מקולפות.

להמיס את השמרים בקערה גדולה עם המים. להניח לכמה דקות, שהשמרים ישובו לתחייה.

להוסיף שמן, מלח, קצח, ואת הקמח לאט לאט.

יתכן שלא יהיה צורך בכל הקמח, או שיהיה צורך להוסיף עוד קצת - תלוי במזג האוויר ועוד אלף משתנים בלתי צפויים.

לערבב, עד שנהיה בצק שלא נדבק לידים.

ללוש על משטח מקומח כעשר דקות.

להחזיר לקערה ולהתפיח שעה וחצי - שעתיים, עד שמכפיל את עצמו.

ליצור 2 כיכרות עגולות, לעשות שקע במרכז כל אחת ולהניח בה את הביצה הקשה, מקולפת.

להתפיח עוד חצי שעה בתבנית, על נייר אפייה. 

להכניס לתנור שחומם מראש ל- 180 מעלות, לספור כ- 30 דקות (תלוי תנור וגודל הכיכר) וזה אמור להיות מוכן.

לתת למימונות שלנו לנוח כ- 30 דקות על הרשת.

הרבה מזל, בריאות, פרנסה ואוכל טעים :)