Le Roschette Salate ‎כעכי עבאדי, הגירסה הטעימה

כשהיא הייתה כבר מאד מבוגרת, לקחתי מממה, 'Meme סבתא שלנו, כמה מתכונים של דברים שהייתה אופה: הלחם שלה, הבולו, והרוסקטה המלוחות והמתוקות.

ושחכתי מהם.

היא פעם אמרה לי שכשנפטר מישהו מעל גיל 80, צריך לרקוד בהלוויה, לא לבכות.

אז כשהיא נפטרה, בשיבה טובה ומוקפת במשפחתה האוהבת (אנחנו) אומנם לא רקדנו, אבל ישבנו די בנעימים, אם אפשר לומר כך,  בדירתה בנתניה, מול חתיכת הים שרואים מהחלון, מוקפים בזכרונות ותמונות.

ונזכרתי במתכונים שתעדתי, וכל יום הכנתי והבאתי לשם שקית ענקית של רוסקטה.

פיתחתי מיומנות של מכונה!

לימים הסתבר שהן היו הצלחה, ונתבקשתי לתת את המתכון.

אז אכין, ואכתוב בדיוק את המתכון, אמרתי לעצמי.

והנה לא יצא בול. שיניתי משהו, עשיתי שוב, ושוב לא מדוייק. טעים, אבל לא מושלם.

כל פעם יצא לי קצת אחרת.. לא מספיק פריכות, מלוחות מדי, קשות...

בסוף החלטתי, שהנה פשוט המתכון של ממה כמו שרשמתי אותו מפיה, תנסו להכין, ולפצח את הסוד. 

וכשתגלו, תגידו לי.

מהכמויות האלו יצאו איזה 100, שזה 2 תבניות תנור סטנדרטי פחות או יותר.

500 גר קמח לבן

2 כפיות אספרסו* מלח דק

25 גר שמרים טריים / 1 כף שמרים יבשים

100 מל שמן לא זית, נגיד חמניות או קאנולה

250 מל מים פושרים

חופן גדול זרעי כוסברה, קצת כתושים

* כפית אספרסו זה כפית קפה של איטלקים - בערך 1/3 כפית רגילה

מערבב הכל ולש ארוכות, ביד או במכונה.

תולש חתיכה מגלגל קצת בין הידיים, יוצר נקניק וסוגר לכעך.

צריך שיהיה ממש קטן ודק, שישאר פריך.

שם בתנור 180 מעלות 30 דקות, תלוי תנור. 

נותן להתקרר טוב טוב לפני שטועם.

טועם, טועם עוד אחת, ועוד אחת להיות בטוח, ועוד אחת..

אגב, המילה Roschette, הגם שנשמעת לגמרי איטלקית, לא מופיעה במילון. אין מילה כזו..

מסתבר שהמקור הוא מותג של כעכים שייוצרו ב Livorno, חצו את הים התיכון, התאזרחו בטריפולי והעמידו צאצאים מקומיים.